<h1>תוספות מהר"ם מרוטנבורג — יבמות</h1>
<h2>דף ח.</h2>
[יבמות צ"ט ע"ב] ואין לוקחין מהן קדשים. שאם התנדב אחד מהם חטאת או אשם לא יתחלק העור והבשר לאנשי משמר ולא יהיה עבודתו לאנשי משמר, דשמא הוא כהן ועבודת הקרבן שלו. כדתניא [ב"ק ק"ט ע"ב] מניין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת שירצה ת"ל ושרת את אחיו, ומניין שעבודתה ועורה שלו ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיה. ואם היה זה כהן היה עבודת הקרבן ועורה ובשרה שלו. והשתא שאין ידוע אם הוא כהן אם לאו, או יקריבו לו אנשי משמר קרבנו ויהיה עור ובשר כולו ליתנו לכל מי שירצה, או אלו יעשו שליח לכל מי שירצו להקריב קרבנותיהם, או ישהו קרבנותיהם כל כך עד שימצאו משמר שיתרצו ליתן להם קרבנותיהם והעור והבשר. לישנא אחרינא, ואין לוקחין מהם קדשים, קאי אבכור ואחרמים. דבכור הוא לכהן, וחרמים נמי הם לכהן, כדתנן [ערכין כ"ח ע"א] הכהנים אין מחרימין שהחרמים הם שלהם, וללשון ראשון הקשה רש"י דאמרינן בהגוזל [ב"ק ק"י ע"א] דכל מידי דלא מצי עביד שליח לא מצי משוי. ובכורן ירעה עד שיסתאב. ללשון שני קאי לפרושי אדסליק מיניה, שאמרנו דאין לוקחין מהן בכור, ועתה מפרש אותו בכור מה יהא דינו, ירעה עד שיסתאב שאם היה מקריבו תם לא היה אוכל הבשר שהמקריב יעכבנו.
[יבמות צ"ט ע"ב] ירעה עד שיסתאב. ואפילו בזמן הבית. דהא לא מצינן למיכפיינהו להוציא מהם הקרבן שיאכלו הכהנים הבשר. והם בעצמם אינם יכולים ליתנו לכהנים ולאכול הם הבשר, דשמא הוא אינו כהן. הילכך ירעה עד שיסתאב. ומותר לשוחטו במדינה ויאכלוהו הם, דהא בכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל מתנות. וכאן אין כאן גזל מתנות, דכל המוציא מחבירו עליו הראייה.
<h2>דף כט:</h2>
[יבמות נ"ט ע"ב] אי כר' אלעזר תיפוק ליה משום זונה. וא"ת לימא דבהא לא ס"ל כר' אלעזר. וי"ל דה"פ אי אליבא דר' אלעזר אמרה למילתיה תיפוק ליה משום זונה. דעל כרחך אליבא דר' אלעזר קאמר וליה לא סבירא ליה, דאי אליבא (דרבי אליעזר) [דנפשיה] קאמר יקשה לך שהיה לו להכשיר בוגרת כר' אליעזר, ולקמן [ס' ע"א] משמע דרב פסל בבוגרת. וא"ת אכתי מאי פריך תיפוק ליה דהויא לה זונה לימא דקאמר נבעלה שלא כדרכה פסולה רצה לומר לכהן הדיוט ומשום זונה, ואשמעינן דבעילה שלא כדרכה משויא לה זונה. וי"ל דאם כן היה לו לפרש בהדיא הלכה כר' אלעזר דאמר דבעילה שלא כדרכה הואי [ביאה], דאי בא להשמיעינו דבעילה שלא כדרכה משויא לה זונה, מתניתין היא [נ"ג ע"ב] ולא חילק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה. ועוד אומר הר"ם זצ"ל דאי משום [זונה] קאמר הוה ליה לפרש בהדיא משום זונה. מדקאמר פסולה לכהונה סתמא משמע לכהן גדול. וא"ת אכתי לימא לעולם משום זונה, והא דקאמר נבעלה שלא כדרכה פסולה רוצה לומר דעבר משום עשה דבעולה, דלא תימא דלא לקי אלא משום זונה. וי"ל דאם כן היה לו לומר בהדיא נבעלה שלא כדרכה חייב משום בעולה. מדקאמר פסולה לכהונה ש"מ דעיקר החידוש היינו מזה עצמו. וא"ת אמאי שבקיה לבר זוגיה דהיינו ר' שמעון והוצרך לומר ורב סבירא ליה כרבי אלעזר ומכח זה מקשה, תיפוק ליה דהויא לה זונה, היה יכול לומר ורב סבירא ליה כר' שמעון, שהוא סובר כך כמו כן דנבעלה שלא כדרכה בעולה היא. ולא תיקשי ליה תיפוק ליה משום זונה, דהא לא סבירא ליה האי סברא. וי"ל דאי נמי היה אומר כך לא היינו מרויחים שום דבר, דנהי דלא תיקשי לרב תיקשי לרבי אלעזר גופיה שאמר בברייתא לעיל נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה מתוך הפסוק, למה לי קרא תיפוק לי משום זונה. והילכך הוצרך ליתן טעם דלא תיקשי לרבי אלעזר עצמו כדפרישית. וא"ת לר' אלעזר גופיה הוה מצי לשנויי דאתא לומר דעבר משום עשה דבעולה. וי"ל דעדיפא מינה משני.
<h2>דף ל.</h2>
[יבמות נ"ט ע"ב] שנים ולא ארבעה. תימה מהיכא תיתי לריבויינהו. וי"ל דסד"א מדאתקוש להדדי.
